פרשת צו (תשע"ה)

חזרה לדף דברי תורה
הנה יום פורים הוא יום קדוש ונשגב אשר בו משיג היהודי השגות עצומות ונשגבות עד שאמר האר"י הקדוש שיום הכיפורים הוא כעין 
פורים דהיינו שיום פורים נשגב יותר אפילו מיום הכיפורים.  

והעניין בזה שיום הכיפורים הוא עבודה מתוך יראה ופחד אבל עבודת יום פורים היא עבודה מתוך שמחה, ועבודת ה' מתוך שמחה חשובה 
יותר מעבודת ה' מתוך יראה ופחד, שכידוע היה קבלת התורה מתוך כפיה "ויתיצבו בתחתית ההר" ואמרו בגמרא (מסכת שבת פח ע"א) 
מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם! מכאן מודעא 
רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.  

ולכאורה יש לשאול למה היה צריך הקב"ה לכפות הר כגיגית הרי עם ישראל אמרו מעצמם כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע הרי שהיו 
חפצים לקבל את התורה ומה מקום יש לכפיה? ואמנם לקבל את התורה בדור המדבר אינו מעלה שהרי הכל טוב ונחמד ה' יתברך ממטיר 
להם לחם מן השמים ושלו לאכול בשר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה, אך יש ימים קשים יש הסתר פנים בעולם ואין מבינים את הנהגת ה' יתברך האם גם אז יאמרו ישראל נעשה ונשמע? ואכן לזמנים אלו צריך את הכפיה שאם מקבלים אתם את התורה מוטב 
ואם לאו שם תהא קבורתכם.  

אבל בימי אסתר שהיה כביכול הסתר פנים  גדול ולא מבינים את הנהגת ה'  וכשבאה הישועה פתאום ראו עם ישראל שבהסתר פנים כביכול שם רואים את השגחת ה' יתברך ורואים שלא ינום ולא ישן שומר ישראל והצרות הם  שלבים בישועה אז קיבלו את התורה מתוך שמחה 
בין בימי שלווה בין בימי צרה. אך יש לידע ידוע היטב שכמרחק מזרח ממערב כך המרחק בין שמחה להוללות ויצר הרע שהוא זקן ומנוסה 
היודע היטב כמה מעלות טובות יכול היהודי לזכות ביום קדוש זה יום פורים והוא מסית את האדם לענייני הוללות ואומר לו "מצווה  
לשמוח" ובאמת אין כאן לא שמחה ולא מצווה אלא רק ליצנות והוללות ויום קדוש זה עובר עליו בלא שישיג שום השגה ואדרבא 
רק הפסיד לנפשו השגות שהיו לו ומאוד מאוד יש להזהיר הנערים הרואים בימים אלו זמנים לפרוק יצרים ולהתנהג לא כבני תורה 
והדברים ידועים ומפורסמים וכל אב יזהיר לבניו והמזהיר והנזהר שלומים יתן כמי נהר.