פרשת שמיני

חזרה לדף דברי תורה
פרשת שמיני
"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ד' אל כל העם"

רש"י  דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואמר
יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל. אמר לו למשה משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי.
מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל:

רואים אנו צורה של מנהיג שלא פוטר את עצמו מאחריות ומטיל את האשמה על אחרים. אהרן יכל להטיל את האשמה על ישראל
שהרי הרבה מאוד הכעיסו עם ישראל את ד' ולהוציא את עצמו נקי אך אהרן בחר לחפש את האשמה בעצמו, בשבילי לא ירדה שכינה
לישראל בכל צרה בכל אסון צריך כל אחד לחפש ולפשפש מה הוא לא בסדר ומה הוא צריך לתקן בעצמו ולא לחפש את האשמה אצל אחרים ולומר שבשביל חטא זה נעשה כך ומסיבת פשע זה אירע כך, ויוציא את עצמו נקי, אלא אדרבא יראה שכל ישראל נקיים ובו כל האשם,
ואם כל אחד יחשוב כך ויתקן עצמו רווח והצלה יעמוד ליהודים אבל אם כל אחד יטיל את האשמה על אחרים אף אחד לא יתקן
מעשיו הרעים, כי הרי חושב כל אחד את עצמו לצדיק והאחרים הם הרשעים, וכך מצאנו ביונה הנביא שאמר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי
וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם": בספינה היו הרבה אנשים עובדי עבודה זרה ובקל היה יכול יונה להטיל את האשמה שהסער הגדול הוא בשל מעשיהם הרעים ואמונתם הקלוקלת של יושבי הספינה אבל הוא בחר להטיל את
האשמה בו עצמו וכך זכה יונה לשוב מאותו חטא כביכול שהיה בו, וקל וחומר שלא יאמר האדם שצרה זו ואסון זה, מקרה הוא
ואינו ממעשינו הרעים, וכמו שכתב הרמב"ם הלכות תעניות פרק א מצות  עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר : "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות" אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו
וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות.
יהי רצון שנפשפש במעשנו ונשוב בתשובה שלמה אל ד' אכי"ר.