פרשת לך לך

"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך" (בראשית י"ב, א)  
נפתח באב הראשון ובמעשהו הראשון. נאמר "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" וגומר. זה היה הדיבור הראשון מפיו יתברך אל אברהם, היה זה בנסיון הראשון מתוך עשרת הנסיונות שבהם התנסה אברהם, זה היה לו הצווי הראשון מפי ה': קום צא ממולדתך ולך לך לארץ אחרת, מיד כינס אברהם את בני ביתו, רכושו ומטלטליו, ובמקל נדודים נרתם לביצוע הציווי העליון, לא רק בהוראתו הפשוטה, אלא גם ובעיקר במשמעותו הרחבה והעמוקה ביותר.
 
אברהם ושרה מתקנים נשמות אדם וחוה  
אברהם אשר היה איצטגנין יחיד בדורו – שכל מלכי מזרח ומערב פנו אליו והשכימו לפתחו – (בתרא טז), ובחכמתו הרבה שכן שתי כליותיו היו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה – (בראשית רבה סא), ראה בציוויו יתברך משימה קדושה ועילאית גם ידע שזו תהיה יציאה לגלות ארוכה וממושכת, לשם תיקון נשמתו, נשמת אשתו והנשמות של אדם וחוה אשר היו בעולם מכבר הימים, וחזרו בתור אברהם ושרה לתקן את מה שקלקלו בימי קדם.
 
אברהם החל בנדודיו ממקום למקום, לתור אחרי אותן הנשמות שנשרו מאדם הראשון ונשבו בידי סמאל וסיעתו. הוא יצא במטרה לפדות שבויים – נשמות קדושות – ולהחזיר אותן לצור מחצבתן. לשם זה, עליו היה לחדור גם למקומות שהכניסה אליהם נמנעת ממנו, כמו ארמונות מלכים ושריהם שם שוכנת הקליפה בדרגה גבוהה ביותר, אצל ראש האומה ועוזריו נמצאים ניצוצות קדושה ונשמות טהורות בשפע רב, כלואים בידי הסטרא אחרא, והיה עליו ליזום דרכים כדי להיכנס למקומות כאלה.  

"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך" (בראשית י"ב, א)  
בשעה שמגיע זמן הנשמה לרדת לעולם קורא הקב”ה לנשמה ואומר לה בואי למקום פלוני בגוף פלוני. אומרת לפניו, רובונו של עולם די לי העולם הזה שאני יושבת בו ולא אלך לעולם אחר שיעבדו בי ואהיה מלוכלכת ביניהם. אמר לה הקב”ה מיום שנבראת על זה נבראת להיות בעולם ההוא, בגוף. כיון שהנשמה רואה כך יורדת בעל כורחה ונכנסת שם בגוף. איתא בזוהר הקדוש על הפסוק  “לך לך מארצך” הוא רמז לנשמת האדם שיורדת בעל כורחה לעולם ובעל כורחה יוצאת מהעולם. בירידתה לעולם אומר הקב”ה לנשמה שנמצאת תחת כסא הכבוד “לך לך מארצך” - כלומר הגיע זמנך לרדת לעולם השפל ותיכנסי לגוף הראוי לך. “וממלודתך” - מתחת כנפי השכינה. “ומבית אביך” - ידוע שמקום חציבת הנשמות מתחת כסא הכבוד. “אל הארץ” - כלומר הגוף.  
“אשר אראך” - אשר ראוי לך שתקיים מצוות עשה ולא תעשה. “ואעשך לגוי גדול” - כי ע”י המעשים הטובים והמצוות שהאדם מקיים, נבראים מלאכים קדושים והאדם נעשה לגוי גדול. ובזמן יציאת הנשמה אומרים לה “לך לך מארצך” - מהעולם הזה. “וממלודתך ומבית אביך” - שתעזוב את אביה ואימא, אחים אחיות וכל המשפחה ושארי בשרך. “אל הארץ אשר אראך” - לאותו מקום שזכית לפי מעשיך. וזהו שנאמר בברכות שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה.